רוב שיטות הגמילה מעישון בנויות על מלחמה. תילחם בדחף, תתאפק, תחזיק חזק, תזכור למה הפסקת. הבעיה היא שמלחמה כזאת מניחה הנחת יסוד מסוכנת: שיש כאן משהו טוב שאתה נאלץ לוותר עליו.
כל עוד זאת נקודת המוצא, אתה כבר בהפסד. אי אפשר לנצח לאורך זמן רצון שאתה עדיין מחשיב לרווח.
למה כוח רצון קורס שוב ושוב
כוח רצון הוא מאמץ נגד רצון קיים. אם בפנים אתה בטוח שהסיגריה נותנת לך רוגע, הפסקה, חופש, שקט או בריחה, כל ניסיון לא לעשן ירגיש כמו מניעה עצמית של פתרון.
לכן אדם יכול להחזיק יום, שבוע או חודש, ואז לקרוס ברגע של לחץ. לא כי הוא חלש, אלא כי המוח שלו עדיין לא השתכנע שאין כאן יתרון אמיתי.
הסיגריה לא מרגיעה את מה שאתה חושב
שאלו את ההפך
מה אם אין כאן הרגעה אמיתית בכלל, אלא רק סיום זמני של חיסרון שהסיגריה עצמה יצרה?