אנשים שואלים “מה אני באמת רוצה” כאילו איפשהו בפנים מסתתרת תשובה טהורה שמחכה להתגלות. בדרך כלל זאת כבר טעות הפתיחה. הרצון אינו מצפן נשמתי. הוא תגובה.
ברגע שאתה רוצה משהו, המשמעות היא שכבר נוצר אצלך חיסרון. לכן לפני שרצים אל האובייקט, צריך לבדוק מהו החיסרון שהוליד את הריצה.
למה הרצון מטעה כמעט תמיד
כשאתה אומר “אני רוצה כסף”, “אני רוצה זוגיות”, “אני רוצה קריירה”, “אני רוצה לעבור דירה”, אתה מציג פתרון כאילו הוא שורש. אבל האובייקט החיצוני הוא רק תשובה זמנית לשאלה שלא באמת נבדקה.
הבעיה היא שהמוח אוהב לדלג על החקירה. הרבה יותר נוח לרדוף אחרי משהו שניתן למדוד, לקנות או להשיג, מאשר לעצור מול השאלה מה בעצם חסר לי כאן.