אנשים אוהבים לדבר על בחירה חופשית כאילו יש בתוכם ישות נקייה שעומדת מעל הנתונים, בוחנת כמה אפשרויות, ואז בוחרת בחופש מוחלט מה לעשות. זאת בדיוק ההגדרה התרבותית של בחירה חופשית. היא גם שגויה.
מה שקורה בפועל פשוט יותר. בכל רגע המוח מקבל קלט, מעבד אותו דרך מבנה קיים, ופולט פעולה. אחר כך האגו מגיע ומספר סיפור: אני החלטתי. התחושה הזאת חזקה, אבל היא לא הוכחה. היא רק הפרשנות המאוחרת לפלט שכבר יצא.
מהי בחירה חופשית, ולמה ההגדרה המקובלת נשברת
אם בחירה חופשית פירושה שהיית יכול, עם אותם נתונים בדיוק, לבחור אחרת באותו רגע בדיוק, אז אין דבר כזה. זאת לא דעה פסימית. זאת מסקנה לוגית.
המוח שלך אינו פועל מחוץ לחוקי הסיבה והתוצאה. הוא מורכב מגנטיקה, חינוך, זיכרונות, מצב כימי, פחדים, רצונות, עייפות, רעב, לחץ וסביבה. כל אלה הם הקלט. מתוכם יוצא פלט. כמו שמחשבון לא בוחר אם לענות 4 על 2+2, כך גם אתה לא בוחר מחוץ לנתונים שהיו זמינים בך באותה אלפית שנייה.
למה האשליה מרגישה אמיתית
האשליה של בחירה חופשית נובעת מעיוורון לנתונים. אתה לא רואה בזמן אמת את כל המשתנים שייצרו את ההחלטה, ולכן האגו ממציא קיצור דרך: אני בחרתי.
אחר כך, כשהאירוע כבר נגמר, אתה מדמיין אפשרות אחרת וחושב: יכולתי לעשות אחרת. אבל כאן בדיוק מתחיל הזיוף. האפשרות שאתה מדמיין עכשיו נשענת על מידע חדש, תוצאה חדשה והבנה חדשה. זאת לא האלטרנטיבה שהייתה קיימת אז. זאת סימולציה מאוחרת שמתחפשת לעובדה.