לפעמים הבעיה לא מתחילה במה שקרה, אלא בדרך שבה סיפרת את זה. שינוי קטן במשפט יכול לפתוח דרך אחרת לחשוב.
איך ניסוח כפול חושף הנחה סמויה בדיבור ומחזיר אחריות מילולית בלי לעטוף את זה בדרמה.
שלוש נקודות פשוטות
- מילים בונות כיוון במוח.
- ניסוח אחד יכול להאשים, וניסוח אחר יכול לפתוח בדיקה.
- כדאי לשמוע מה המשפט שלך עושה, לא רק מה הוא אומר.
כשקוראים לאט
שינוי ניסוח הוא לא קוסמטיקה. הוא בדיקה: מה התירוץ החיצוני ומה הבחירה הפנימית. שינוי הניסוח הוא לא תיקון קוסמטי אלא חשיפת האמת שמסתתרת מתחת לסיפור. ככל שהסיפור נשאר חד משמעי, כך אתה פחות רואה את שני חלקי המשפט שמתנגשים ביניהם.
מה כדאי לבדוק בתוכך
- איזה משפט עם אין לי או לא יכול אתה הכי מהר מגן עליו בלי לשאול מה כן ש?
- מה קורה בגוף כשאתה אומר בקול את שני חלקי הניסוח אחד אחרי השני?
- איפה התירוץ החיצוני שלך הכי נוח, והאם הוא עומד בבדיקה של זה כן ש?
מעבר למילים
המקום שלי מחכה לך לחקירה שקטה
מה שמעבר נבנה כשיש מקום לשבת עם זה. אפשר להמשיך כאן או ללכת לעומק לבד בארכיון.